Abstract
מטרה: לבחון את השפעת הפרישה התעסוקתית על הקשר שבין בדידות ודיכאון. נבדקים: 2,329 תושבות ותושבים מארצות הברית בני 58.5 שנים בממוצע. שיטה וכלי מחקר: הנבדקים השתתפו בגלי המדידה של השנים 2010 ו-2012 של המחקר הלאומי לבריאות ופרישה – HRS . המחקר כלל שאלונים שבחנו תסמיני דיכאון, בדידות, מעמד תעסוקתי ומדדים חברתיים-דמוגרפיים שונים. מן הממצאים: תסמיני דיכאון כפי שנמדדו בנקודת הזמן השנייה נמצאו בקשר חיובי עם פרישה, ובקשר עם בדידות כפי שעלתה בנקודת הזמן הראשונה. הפרישה במהלך תקופת המחקר הובילה להעצמת הקשר שנמצא בין הבדידות בגל המדידה הראשון ובין תסמיני הדיכאון בגל המדידה השני. למשתני רמת ההשכלה והמעורבות הקהילתית לא נמצאו השפעות על קשרים אלו. הממצאים מעלים את המסקנה כי תושבים עובדים המתקרבים לגיל הפרישה וחשים בדידות, מהווים קבוצת אוכלוסייה הנמצאת בסיכון נפשי מוגבר.